אי אפשר לעצור את הזמן
אתמול בערב חיבקתי את יולי וחשבתי "אולי פשוט נשאר מחובקים לנצח, ככה שום דבר לא ישתנה ולא נפגע יותר אחד בשנייה ולא נצטרך לעבוד או לקבל החלטות גדולות או להתמודד עם הדברים שמפחידים אותנו ונוכל רק להתמסר לתחושה הנעימה הזאת שנקראת אהבה ויהיה לנו נחמד עד שנמות." ואז חשבתי על זה שאם נשאר מחובקים לנצח אנחנו כנראה נמות ממש מהר.
כי אי אפשר לעצור את הזמן.
אי אפשר לברוח משינוי.
אפשר לברוח מהחלטות, אבל לא בטוח שתאהב את התוצאות.
אהבה היא לא רק התחושה הנעימה שעולה בנו כשלרגע אחד הכל נראה טוב. אהבה היא להשאר קרובים למרות שיום יגיע, והוא לא רחוק, והכל ישתנה שוב. כשאנחנו בוחרים לאהוב, אנחנו בוחרים להסתכל על האמת שאי אפשר לברוח ממנה, ולהגיד "בואי נעשה את זה ביחד."
בחדשות אחרות:
אני אופיע באקווריום של מפעל הפיס ביום שלישי בשעה 11:00. זה כמו טייני דסק רק שבמקום מאק מילר ופיבי ברידג’רס, מופיעים שם אלון עדר באוברול צבעוני ומסתבר שגם אני בג’ינס וכפכפים. הם ביקשו שאביא קהל אז בואו להגיד שלום! הפטמן 3, תל אביב.
חוץ מזה, אני עובד על קליפ עם כמה צילומים מורכבים, אז במקום לעשות ניסויים שאף אחד לא יראה, עשיתי מהם סרטון שמישהו כן יראה:
